אני פתאום מבינה שאני השמש ואתה הירח והאור שלי מקרין עלייך ולא להפך כל הזמן הייתי הולכת במחשבה שאולי אני צריכה אותך, ממש ופתאום בשניה הבנתי, בלעדיי אתה לא קיים.

שאלה שכבר יש לי תשובה אבל לא מפסיקה לשאול, האם בסוף עבודה רוחנית משתלמת כחומר?

כשאתה חלק ממסורות כאלה שמתקדמות דור אחרי דור אחרי דור אחרי דור חובה עלייך לשאול חובה עליך לעצור ולשאול מה המילה במעגל?

איזה מדהים ששיעורים מתחברים בול בזמן ופוגשים אותי מראים לי שאני בסוף רק בן אדם